הרי ירושלים שוב עולים באש – והתחושה הציבורית ברורה: המדינה לא ערוכה.
השריפות ההרסניות, שמתרחשות בתדירות ועוצמה הולכות וגדלות, הן לא רק תולדה של שינויי אקלים – אלא גם של מחדל מתמשך מצד ממשלות ישראל.
משבר האקלים כבר כאן: יותר יובש, יותר רוחות עזות, יותר גלי חום – וכל אלה יוצרים תנאים לשריפות קטלניות ובלתי נשלטות. כשהתגובה איטית, כשהתשתיות חסרות, וכשהמדינה בוחרת לא להשקיע במניעה – האש משתוללת.
בעולם כבר הפנימו את גודל הסכנה:
בשנים 23-24, שריפות בקליפורניה, קנדה ויוון גרמו לנזקים של מאות מיליארדי דולרים, וחייבו תגובה ממשלתית מהירה שכללה תגבור כוחות, פריסת טכנולוגיה מתקדמת והיערכות קהילתית.
בישראל, לעומת זאת – כמעט דבר לא נעשה.
למרות דוחות חוזרים של מבקר המדינה, ממשלות ישראל – והשרה להגנת הסביבה הנוכחית, עידית סילמן – נכשלו בקידום חוק האקלים, בהקצאת משאבים להתמודדות עם אסונות טבע, ובבנייה של תוכניות היערכות לאומית ומקומית.
לרוב היישובים בסיכון אין תוכנית חירום. טייסת הכיבוי סובלת מתת-תקצוב. אין תשתית להרתעה, לאכיפה, להכשרה ולא למניעה.
אנחנו, אזרחי ישראל, דורשים לשים סוף להפקרה – עכשיו!
הדרישות שלנו ברורות:
1. הקמת צוות בין-משרדי לטיפול בהעמדה לדין של מציתים – בזדון או ברשלנות.
2. רישות יערות ושמורות טבע במצלמות חכמות לזיהוי מוקדם של שריפות.
3. תגבור משמעותי של טייסת הכיבוי הארצית והקצאת משאבים קבועה ומתמשכת.
4. קידום והקמה של אזורי חיץ ביישובים סמוכי יער.
5. פיתוח מערכי תגובה קהילתיים – כולל ציוד קל, הכשרות, והעלאת מודעות.
6. חיזוק מערך מתנדבים בשטח – לניקוי צמחייה יבשה ולפעולות מנע נוספות.
7. תגבור האכיפה נגד שפיכת פסולת ושריפת גזם בשטחים פתוחים.
8. העברת חוק האקלים והטמעתו עם תקציב ויעדים מחייבים.